ד"ר ירוחם פישל קורנגרין
תרמ"ג – תש"כ 1883 – 1960
י.פ. קורנגרין נולד בטרנופול, מזרח גליציה.
הוא גדל על ברכי "ההשכלה" והתמחה בשפות רבות ובתרבותן. הופעת סיפרו של הרצל "מדינת היהודים" ב-1896, שינתה את דרכו של קרונגרין מהשכלה והתבוללות ליהדות לציונות והוא היה לציוני נלהב, נאמן לארץ ישראל ולשפה העברית ולתרבותה.
הוא התמסר לאירגון הנוער הציוני האקדמאי בטרנופול, לאגודת "בר-כוכבא" שייסד בעיר, ולהפצת השפה העברית באזור כולו, כנגד הרוב האידישיסטי, בינהם סופרים חשובים כי.ל.פרץ ושלום אש שראו בה שפה מתה ולא האמינו בתחייתה.
במקביל למד משפטים, קיבל תואר דוקטור במשפטים והחל לעבוד כעורך דין.
אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר ד"ר קורנגרין לורשה, התמנה למנהל המשרד הארץ ישראלי ואירגן את העלייה הגדולה מפולין בימי העליות השלישית והרביעית.
ד"ר קורנגרין היה ציר בשבעה קונגרסים ציוניים, מהשביעי ועד הארבעה עשר, ונבחר למזכיר ההסתדרות הציונית.
בראשית שנת תרפ"ו (1925) עלה ארצה, לתל-אביב, והרבה לעסוק בפעילויות ציבוריות.
בשנים תרפ"ט-תש"ד (1929 – 1944) שימש ד"ר קורנגרין כשופט שלום, ואח"כ שופט מחוזי, מטעם ממשלת המנדט הבריטי, בחיפה ובתל-אביב, עד פרישתו לגימלאות.
מאז ועד למותו עבד כעו"ד עצמאי ובשנת תשי"ח (1958) התמנה לנציג ממשלת ישראל בנושא השילומים מגרמניה.
משנת תש"ד (1944) ואילך הקדיש ד"ר קורנגרין את עיתותיו לחקר התנ"ך וההיסטוריה היהודית.
היה חבר בחוג מויאל וממייסדי החברה לחקר המקרא בת"א, ואח"כ בארץ כולה. למרות שהוא התייחס לעצמו רק כ"חובב מקרא", הוא התגלה בהרצאותיו, בספריו ובמאמריו, כחוקר רציני ומעמיק.
ד"ר קורנגרין נבחר לנשיאה הראשון של החברה לחקר המקרא בישראל.
נפטר בי"א אדר תש"כ (1960).
ערכה: בלהה הלפרין, ע"פ "ספר קורנגרין"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה