תרנ"ו – תשל"ב (1896-1972)
יוסף ברסלבסקי נולד בא' אדר תרנ"ו (1896) ברומני, פלך פולטאבה, אוקראינה, למשפחה ציונית שעלתה ארצה בשנת 1905 (תרס"ה), ימי ראשית העלייה השנייה. קליטתן של משפחות עם ילדים בארץ ישראל, באותם ימים, הייתה קשה ביותר והמשפחה נדדה מיפו לרמלה אבל חזרה ליפו, בשל הדאגה לחינוכם של חמשת הילדים.
ברמלה נאלץ יוסף ללמוד תחילה ב"חדר" בשפת האידיש אבל אחר כך שכר האב מורה פרטי שלימד את הילדים בעברית ובמבטא ספרדי. כשחזרה המשפחה ליפו למד בביה"ס של אגודת "עזרא", בגרמנית , ובמשך כשלוש שנים גם לימודי גמרא בבית המדרש החב"די בנוה שלום.
בשנים תרע"ג-תרע"ו (1913-1916) למד בג. ע. "הרצליה", מחזור ד'. היו אלה ימי מלחמת העולם הראשונה. לקראת סיום לימודיו נאלץ יוסף להתגייס עם בוגרי הגימנסיה האחרים לצבא התורכי שם היה קצין מומחה למכונות ירייה ומתורגמן מגרמנית לתורכית. הידע שרכש בצבא התורכי סייע לו יותר מאוחר בפעילותו ב"הגנה", תחת פיקודו של אליהו גולומב. תחילה באזור ת"א, ואח"כ בעמק יזרעאל.
משמעות מיוחדת מייחס ברסלבי לחוויה שחווה במהלך שליחותו להעברת נשק מטעם ההגנה למושבה הר-טוב, בימי מאורעות תר"פ (1920). שם, בפגישה אקראית עם פלח ערבי שסיפר לו כי זהו אזור מגוריו של שמעון הגיבור, התוודע ברסלבי לקשר בין שמות הישובים הערביים לבין סיפורי התנ"ך, ותגלית זו הציתה בו את הזיקה לחקר הארץ באמצעות התנ"ך. "שם זכיתי לחוויה התנ"כית הארצית הראשונה מבחינה טופוגרפית-היסטורית, פולקלוריסטית וארכיאולוגית".
מתוך מגע עם טבע הארץ ועם האוכלוסיה הערבית בעמק יזרעאל שבו שימש מורה מדריך וחקלאי בחוות בלפוריה ובקבוצות מרחביה וכנרת ואחר כך כמרצה נודד התחיל ברסלבי לעסוק בידיעת הארץ. ידיעת הערבית סייעה לו לזכות באמונם של בני הכפרים וכך הצליח לאסוף חומר רב על מסורותיהם ואגדותיהם, ששפכו אור על אופן שימור השמות התנ"כיים של הישובים הקדומים ועל האתנוגרפיה הערבית. ידע זה שימש לו לזיהוי שמות ישובים בארץ ובפירושים אתנוגרפיים למקרא. בשנים שלאחר כך הרחיב את סיוריו ומחקריו לארץ כולה וגם לשני עברי הירדן, לבנון וסוריה.
בחקר הארץ ובהנחלת ידיעתה ראה ברסלבי את ייעודו המרכזי, והוא התמיד לעסוק בנושא בשתי רמות: הנחלת ידיעת הארץ והאהבה לארץ לציבור הרחב באמצעות הרצאות וטיולים חווייתיים המלווים בקריאה בתנ"ך ובאמצעות כתביו הסינטטיים, בעיקר סדרת ספריו הידועה "הידעת את הארץ" מחד גיסא, ומחקר מדעי אנליטי, מאידך. בין היתר היה מן הראשונים שעסקו בחקר הגניזה הקאהירית.
לטיולים שהדריך ולהרצאותיו, בהם עמד על הקשר בין המקומות בהם ביקרו ועליהם למדו, לבין הטקסטים המקראיים, יצא מוניטין רב, ומספר המשתתפים בהם הגיע למאות רבות.
ואולם, על אף התהילה בה זכה, ועל אף הקושי הנפשי לעזוב את הארץ, ולו גם לתקופה קצרה, צימאונו ליתר דעת הכריע, והוא יצא פעמיים להשתלמות באוניברסיטאות אירופה, בוינה (1921-1922) ואחר כך בברלין (1926-1932). בברלין למד לטינית, יוונית, ערבית, אגיפטולוגיה, מדעי המזרח וארכיאולוגיה. קרא בעצמו את כל התלמוד הירושלמי ומעט גם את התלמוד הבבלי, את המדרשים, הסיפרות הבתר-מקראית החיצונית, כתבי ערביי ימי הביניים העוסקים בגיאוגרפיה ובטופוגרפיה של א"י וסיפרות השו"ת של חכמי א"י במאות הט"ז, י"ז (אחרי גירוש ספרד) ודלה מהם כל חומר השופך אור על ידע הארץ, בו נעזר בכתביו ובהרצאותיו, בעתיד.
ב- 1937 יצא ללונדון, קיימברידג' ואוקספורד ועיין בגניזה של קאהיר ובספרי מסעות על עולי רגל נוצרים בימה"ב. עיונים אלו תרמו לכמה וכמה ממחקריו אחר כך. לערים אלה וגם לפריז ומנצ'סטר נסע שוב ב 1957 להשלים את המחקרים הללו.
בארבעים שנות חייו לאחר חזרתו מברלין: תרצ"ג-תשל"ב (1932-1972) המשיך ברסלבי להתמסר להפצת ידיעת הארץ בהרצאות ובטיולים מטעם כל האירגונים הציוניים, בסמינרים בארץ ובחו"ל, ביניהם סמינריונים של מרכז החלוץ בפולניה (1938) וסמינריון בישיבה יוניברסיטי בניו-יורק (1950), בהוראה בסמינר לוינסקי ובסמינר למורים לחינוך גופני; בהרצאות רבות בכינוסים של החברה לחקירות א"י ועתיקותיה; בכינוסים של החברה לחקר המקרא; בכינוסים העולמיים למדעי היהדות וחקר הפולקלור (ידע עם) בהרצאות ברדיו, כולל מאות שיחות על פרקי היום בתנ"ך, אשר קי"ט מהן פורסמו כספר בשם "מידע הארץ למקרא". הוא הירבה בכתיבה ו-527 מאמריו וספריו, כולל האנציקלופדיות העבריות, פורסמו בבמות רבות. רבים ממאמריו בחקר התנ"ך פורסמו ב"בית מקרא".סיפרו הידוע ביותר הוא "הידעת את הארץ" (בששה כרכים).
בנוסף לכך מילא תפקידים ציבוריים רבים בתחומי התרבות היהודית בכלל ובהפצת ידע התנ"ך, בפרט.
על ספריו זכה ברסלבי בפרס חנקין, פרס ביאליק ופרס בן-צבי.
להלן פרוט פעילותו הציבורית הקשורה בחקר המקרא ובהפצת ידע התנ"ך:
ב- כ"ז סיון תש"ג (1943), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, השתתף ברסלבי בייסוד החוג לחקר המקרא בתל-אביב, שנקרא "חוג מויאל".
בשנת תש"י (1950) היה בין מייסדי החברה לחקר המקרא הארצית והעולמית.
בשנת תשי"ג (1953) היה בין מייסדי סניף החברה לחקר המקרא בתל-אביב, חבר ההנהלה, ושנים רבות גם יו"ר ההנהלה.
בשנת תשכ"ט (1969) היה חבר הוועדה לקביעת תוכנית "גבעת התנ"ך" בחולון ויו"ר הנהלת הוועדה של "תערוכות התנ"ך בדפוס ובאומנות".
בשנת תשל"א (1971) היה ממייסדי מוזיאון "בית התנ"ך" בבית דיזנגוף.
בשנת תש"י (1950) היה בין מייסדי החברה לחקר המקרא הארצית והעולמית.
בשנת תשי"ג (1953) היה בין מייסדי סניף החברה לחקר המקרא בתל-אביב, חבר ההנהלה, ושנים רבות גם יו"ר ההנהלה.
בשנת תשכ"ט (1969) היה חבר הוועדה לקביעת תוכנית "גבעת התנ"ך" בחולון ויו"ר הנהלת הוועדה של "תערוכות התנ"ך בדפוס ובאומנות".
בשנת תשל"א (1971) היה ממייסדי מוזיאון "בית התנ"ך" בבית דיזנגוף.
מותו בל' ניסן תשל"ב קטע את פעילותו הענפה, וכאות הוקרה לאישיותו ולהישגיו הרבים החליטה החברה לחקר המקרא בת"א לקרוא לסניף על שמו, "חוג ברסלבי".
רעייתו, ד"ר מרים ברסלבי, שהייתה מנהלת החשבונות של הסניף בהתנדבות, ייסדה קרן לזיכרו, ממנה הוקצבו פרסים לחוקרים בתחומי ידע הארץ והתנ"ך.
רעייתו, ד"ר מרים ברסלבי, שהייתה מנהלת החשבונות של הסניף בהתנדבות, ייסדה קרן לזיכרו, ממנה הוקצבו פרסים לחוקרים בתחומי ידע הארץ והתנ"ך.
ערכה: בלהה הלפרין
