יום שישי, 20 במאי 2011

שז"ר – שניאור זלמן רובשוב



שז"ר – שניאור זלמן רובשוב
תר"ן – תשל"ה  1889 – 1974

      שז"ר נולד בא' כסלו תר"ן, למשפחת רבנים מחסידי חב"ד.
בנוסף ללימודי היהדות השגרתיים למד שז"ר עברית וסיפרות עברית וכבר בגיל 14 ערך ביוזמתו עיתון עברי-ציוני, אותו הפיץ בעירו, בכתב יד.
בגיל 16 הצטרף שז"ר למיפלגת "פועלי ציון" ולפעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית. על כך נאסר ע"י משטרת הצאר.
שז"ר למד באקדמיה ל"חכמת ישראל" בסנט-פטרבורג, ובשלב יותר מאוחר למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בגרמניה.

     בשנת תרע"א (1911) ביקר שזר בארץ והכיר את המשוררת רחל. כתוצאה מביקורו בארץ נבחר שז"ר לוועד הפועל הציוני והיה לפעיל בקונגרסים הציוניים, בכנסים ובוועדות סוציאליסטיות בינלאומיות.
בעת שהותו בגרמניה הצטרף שז"ר לאירגון "החלוץ" ול"תנועת העבודה" הציונית.

     בשנת תרפ"ד (1924) עלה שז"ר לארץ ישראל. הוא הצטרף למפלגת "אחדות העבודה", אך פרש הימנה והיה בין מייסדי מפא"י.
הוא היה חבר  בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ובצוות עורכי עיתון "דבר".
לאחר פטירתו של ברל כצנלסון, בשנת תש"ד (1944), נבחר שז"ר לעורכו הראשי של "דבר", תפקיד אותו מילא עד שנת תש"ט (1949), יחד עם ניהול הוצאת הספרים "עם-עובד".

     כשקמה מדינת ישראל ניבחר שז"ר לכנסת והיה שר החינוך והתרבות הראשון, עד שנת תש"י (1950), וכיהן בכנסות הראשונה, השנייה והשלישית.
לאחר פרישתו מהכנסת כיהן שז"ר כחבר בהנהלת הסוכנות היהודית בתפקיד ראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות  הציונית העולמית. במסגרת תפקידו דאג שז"ר להקים בתי-ספר יומיים ב"עברית" במרכזי הגולה, בתי-מדרש למורים ומכוני יהדות ללימוד מעמיק, כפי שהיה באירופה המזרחית עד השואה.
בפעילות זו תרם שז"ר לשימור המורשת היהודית ולקירוב לבבות בין ישראל והתפוצות, ומעמדו בעולם היהודי התחזק.

     לאחר פטירתו של הנשיא יצחק בן-צבי, ניבחר שז"ר לנשיא המדינה השלישי. והתמיד בתפקידו בשנים תשכ"ג-תשל"ג (1963 – 1973).

     בשנת תשכ"ד (1964) קיבל שז"ר את פני האפיפיור פאולוס השלישי שביקר בארץ, בדברי הנביא מיכה המורשתי: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלהנו לעולם ועד" (ד',ה). ביטוי מעורר כבוד ותמציתי לעמדתנו הנחרצת לדבוק ביהדותנו, תוך שמירה על חופש הדת של כל המיעוטים היושבים בארצנו.

     שז"ר היה סופר פורה ופובליציסט מעולה, בעל כושר הבעה מרשים בכתב ובעל-פה. בין ספריו: אור אישים – קווים לדמותם של 72 אישים יהודים שהכיר: מנהיגים ציוניים, אנשי הגות וסיפרות, וסוציאליסטים; אורי דורות – מחקרים בתולדות ישראל, המאירים את ההיסטוריה היהודית של דורו; סיפור מעשה שבתאי צבי – נושא שהעסיק אותו מאד בגלל הפן המשיחי וכיסופי הגאולה של העם, הבא לידי ביטוי בתופעה אומללה זו; תולדות ביקורת המקרא – על הפרשנות העברית למקרא לאורך הדורות מאז תקופת התלמוד.

     בנפשו נימשך שז"ר לחסידות חב"ד ולהערצת "הרעבע", אך הוא היה אדם מעשי, מנהיג המעורה בחיי העם.

     שז"ר ידע את התנ"ך, חקר אותו ואת פירושיו באהבה רבה, והיה פעיל, כמרצה וכמשתתף בדיוני החוג המרכזי של ה"חברה לחקר המקרא" בבתי בן-גוריון ובן-צבי, ובעת נשיאותו אירח את החוג בביתו.

כשנבחר בן-גוריון (אחרי שפרש מהממשלה) לנשיא ה"חברה לחקר המקרא", נבחר שז"ר (נשיא המדינה, באותו זמן) לנשיא הכבוד של החברה.

     לאחר מותו של שזר בי"ט תשרי תשל"ה (1974) הוקם לזיכרו "מרכז זלמן שז"ר" לחקר תולדות היהדות.


  

        

אשר וייזר


אשר וייזר
תרס"ה – תשמ"ב  1904 – 1982

     אשר וייזר נולד בכ"ד כסלו תרס"ה בגולוגורי, גליציה המזרחית. פטירתו של אביו במהלך מלחמת העולם הראשונה, אילצה אותו לשאת בעול פרנסת המשפחה, כבר בגיל צעיר, ומנעה ממנו לימודים סדירים.
וייזר נתן שעורים פרטיים ולימד בבית היתומים בלבוב והכשיר את עצמו כאוטודידקט, לקבל תעודת הוראה עברית ותעודת בגרות פולנית.

     בשנת תרצ"ד (1934) עלה וייזר ארצה והחל ללמוד באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, תוך כדי הוראה בבי"ס "דורש ציון" ובגימנסיה סוקולוב בירושלים.

     בשנת תש"ב (1942) העתיק וייזר את מגוריו לתל-אביב ובשנים תש"ד-תש"ל (1944 – 1970) לימד בגימנסיה "הרצליה" תנ"ך, תלמוד, לשון וסיפרות עברית.
בשנות העלייה הגדולה שאחר קום המדינה, כשצה"ל הכשיר חילות להוראה, לימד וייזר תנ"ך בסמינר של צה"ל, מתוך תחושת שליחות.
שלוש שנים הורה באוניברסיטת בר-אילן, ובמסגרת זו חקר את הנוסח המקראי של "המגילות הגנוזות" ממדבר יהודה, בראי הפרשנות.

     וייזר היה בר-אוריין בכל ערכי המורשת היהודית, אך את עיקר מירצו, שקדנותו ואהבתו הקדיש ללימוד ולחקר המקרא ופירושיו.
וייזר היה חוקר מקרא ולשון וסופר פורה מאוד, שכתב מאמרים רבים בתחומי הבלשנות, העיון והביקורת בכתבי-עת שונים. רבים מהם הודפסו בספר "מקרא ולשון". בשנת תש"ט (1949) יצא לאור סיפרו "דקדוק הלשון העברית". וייזר הירבה להרצות בבמות שונות ובחוגים של שוחרי מקרא ותלמוד. ביניהם, המועדון המסחרי והתעשייתי ו"אהל-שם" בת"א.

     מפעל חייו של וייזר הוא פירושו הגדול למקרא: כל כ"ד הספרים, בליווית מבואות (שיצאו אח"כ גם כספר בפני עצמו), בהם אירגן, שילב ושיבץ את תוכנו של כל ספר ופירושי נושאיו למסכת שלמה, ברורה ובהירה.
שיטת הבאור של וייזר היא הבנת התנ"ך מתוכו, ברוח חז"ל וברוח פרשני ימי הביניים, כמו הראבע והרד"ק. פרוש מדוייק ורציונלי, ללא "בקורת המקרא", כשהמרכיב הלשוני משלים את הבנת העניין.

     וייזר ניחן בכישרון פדגוגי וביחס אוהד ואבהי לתלמידיו, שהמשיכו לכבדו ולשמור על קשר חם עמו, גם שנים רבות לאחר סיום לימודיהם.
וייזר השתתף בחוג "מאני" לעיון במקרא, עוד לפני קום המדינה, והצטרף ל"חברה לחקר המקרא" עם הקמתה. הוא השתתף כמרצה בכנסים רבים, בעריכת "ספר קורנגרין" ו"ספר קרל" בהוצאת החברה, והרבה להפיץ את אהבת התנ"ך ולימוד התנ"ך, כמתואר לעיל.

     וייזר זכה לראות את פירושו יוצא לאור, בטרם הלך לעולמו בי"ח אדר תשמ"ב (1982).


מאיר יפין


מאיר יפין


     מאיר יפין נולד בירושלים בחנוכה תרפ"ד (1923). הוא גדל בפתח-תקווה, כצאצא למשפחה שהגיעה ליפו מאירופה עוד במאה ה-13.
שני הסבים שלו היו רבנים, ואביו היה מורה לתנ"ך בבי"ס ממלכתי דתי. יפין קיבל חינוך דתי, רווי אהבת תנ"ך, סיים סמינר דתי והחל להורות בבי"ס דתי. תקרית, שבמרכזה קנאות חרדית קיצונית והסתייגות מהשפעת הציונות החלוצית, גרמה לו לעבור להוראה ב"זרם העובדים". יפין התקדם בהוראה וקיבל הנהלת בתי ספר עממיים. תחילה ב"בני עטרות" ואח"כ בראשון לציון, כולל בי"ס לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. תפקיד בו התמיד שנים רבות ועמד בראש מדור החינוך הבלתי פורמלי בעיריית ראשון לציון ובמחוז המרכז.

     אהבת התנ"ך שבערה בעצמותיו של יפין הפגישה אותו עם פרופ' גבריהו ועם רעיונות "החברה לחקר המקרא", וכשפרש זרובבל חביב מניהול החוג העירוני למקרא, אותו הקים יחד עם פרופ' גבריהו עוד  בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, התמנה מאיר יפין ל"מרכז חוג שוחרי המקרא בראשל"צ".     יפין התמיד בריכוז החוג ובניהלו משנת תשכ"ח (1968) ועד לפרישתו לגימלאות בחנוכה תשס"ז (2006).

     יפין השקיע בחוג את מלוא מירצו, מסירותו ואהבתו, והחוג גדל למאה וחמישים חברים פעילים משלמי דמי חבר שנתיים.

     החוג התקיים בשבתות, בשעות אחה"צ, באווירה של "עונג שבת" תרבותי. בשנותיו הראשונות של החוג ההרצאות נסובו סביב "פרשת השבוע", אך במהלך השנים הנושאים התרחבו והקיפו תחומים מגוונים, הקשורים במורשת התנ"ך מכל זויותיה והיבטיה.
נושאי ההרצאות   ניקבעו מראש בתחילת כל שנה, ובמהלך השנה קיים החוג גם מספר טיולים יומיים, ועוד שלושה ימי סיור מרוכזים. כל סיור כוון לאזור אחר של הארץ, כדי להכירו וללמוד על ההיסטוריה הקדומה שלו, ברוח הצו האלוהי לאברהם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה" (בראשית י"ג, יז).

     בחודש ניסן תשנ"א (1991) זכתה ראשל"צ לארח את הכנס השנתי של החברה לחקר המקרא.
לצערנו, כנס זה, הל"ט במספר, היה האחרון לסדרת כנסי ניסן השנתיים, של "החברה לחקר המקרא בישראל", במתכונת המלאה (ימי עיון וטיול).

     החוג ממשיך להתקיים עד עצם היום הזה, ומאיר יפין מלווה אותו באהבה וברוח אופטימית.