שז"ר – שניאור זלמן רובשוב
תר"ן – תשל"ה 1889 – 1974
שז"ר נולד בא' כסלו תר"ן, למשפחת רבנים מחסידי חב"ד.
בנוסף ללימודי היהדות השגרתיים למד שז"ר עברית וסיפרות עברית וכבר בגיל 14 ערך ביוזמתו עיתון עברי-ציוני, אותו הפיץ בעירו, בכתב יד.
בגיל 16 הצטרף שז"ר למיפלגת "פועלי ציון" ולפעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית. על כך נאסר ע"י משטרת הצאר.
שז"ר למד באקדמיה ל"חכמת ישראל" בסנט-פטרבורג, ובשלב יותר מאוחר למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בגרמניה.
בשנת תרע"א (1911) ביקר שזר בארץ והכיר את המשוררת רחל. כתוצאה מביקורו בארץ נבחר שז"ר לוועד הפועל הציוני והיה לפעיל בקונגרסים הציוניים, בכנסים ובוועדות סוציאליסטיות בינלאומיות.
בעת שהותו בגרמניה הצטרף שז"ר לאירגון "החלוץ" ול"תנועת העבודה" הציונית.
בשנת תרפ"ד (1924) עלה שז"ר לארץ ישראל. הוא הצטרף למפלגת "אחדות העבודה", אך פרש הימנה והיה בין מייסדי מפא"י.
הוא היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ובצוות עורכי עיתון "דבר".
לאחר פטירתו של ברל כצנלסון, בשנת תש"ד (1944), נבחר שז"ר לעורכו הראשי של "דבר", תפקיד אותו מילא עד שנת תש"ט (1949), יחד עם ניהול הוצאת הספרים "עם-עובד".
כשקמה מדינת ישראל ניבחר שז"ר לכנסת והיה שר החינוך והתרבות הראשון, עד שנת תש"י (1950), וכיהן בכנסות הראשונה, השנייה והשלישית.
לאחר פרישתו מהכנסת כיהן שז"ר כחבר בהנהלת הסוכנות היהודית בתפקיד ראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית העולמית. במסגרת תפקידו דאג שז"ר להקים בתי-ספר יומיים ב"עברית" במרכזי הגולה, בתי-מדרש למורים ומכוני יהדות ללימוד מעמיק, כפי שהיה באירופה המזרחית עד השואה.
בפעילות זו תרם שז"ר לשימור המורשת היהודית ולקירוב לבבות בין ישראל והתפוצות, ומעמדו בעולם היהודי התחזק.
לאחר פטירתו של הנשיא יצחק בן-צבי, ניבחר שז"ר לנשיא המדינה השלישי. והתמיד בתפקידו בשנים תשכ"ג-תשל"ג (1963 – 1973).
בשנת תשכ"ד (1964) קיבל שז"ר את פני האפיפיור פאולוס השלישי שביקר בארץ, בדברי הנביא מיכה המורשתי: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלהנו לעולם ועד" (ד',ה). ביטוי מעורר כבוד ותמציתי לעמדתנו הנחרצת לדבוק ביהדותנו, תוך שמירה על חופש הדת של כל המיעוטים היושבים בארצנו.
שז"ר היה סופר פורה ופובליציסט מעולה, בעל כושר הבעה מרשים בכתב ובעל-פה. בין ספריו: אור אישים – קווים לדמותם של 72 אישים יהודים שהכיר: מנהיגים ציוניים, אנשי הגות וסיפרות, וסוציאליסטים; אורי דורות – מחקרים בתולדות ישראל, המאירים את ההיסטוריה היהודית של דורו; סיפור מעשה שבתאי צבי – נושא שהעסיק אותו מאד בגלל הפן המשיחי וכיסופי הגאולה של העם, הבא לידי ביטוי בתופעה אומללה זו; תולדות ביקורת המקרא – על הפרשנות העברית למקרא לאורך הדורות מאז תקופת התלמוד.
בנפשו נימשך שז"ר לחסידות חב"ד ולהערצת "הרעבע", אך הוא היה אדם מעשי, מנהיג המעורה בחיי העם.
שז"ר ידע את התנ"ך, חקר אותו ואת פירושיו באהבה רבה, והיה פעיל, כמרצה וכמשתתף בדיוני החוג המרכזי של ה"חברה לחקר המקרא" בבתי בן-גוריון ובן-צבי, ובעת נשיאותו אירח את החוג בביתו.
כשנבחר בן-גוריון (אחרי שפרש מהממשלה) לנשיא ה"חברה לחקר המקרא", נבחר שז"ר (נשיא המדינה, באותו זמן) לנשיא הכבוד של החברה.
לאחר מותו של שזר בי"ט תשרי תשל"ה (1974) הוקם לזיכרו "מרכז זלמן שז"ר" לחקר תולדות היהדות.
