מיכאל בהט
מאת בלהה הלפרין
מיכאל בהט נולד בי"ח טבת תרע"ו (דצמבר 1915) בעיירה לטבית שעל גבול רוסיה. בשנות נעוריו למד בריגה והדריך בתנועת "השומר הצעיר" – "נצח". בזכות כושר מנהיגותו הגיע לדרגת רכז ליגיון התנועה באזור דבינסק.
בשנות מלחמת העולם השנייה נדדו הוא ורעייתו אסתר, עד סיביר, וכך ניצלו. שם נואש מיכאל מהבולשביזם והגיע להכרה שהמקור הנאמן והאמיתי לרעיונות הסוציאליסטיים מצוי בתורת ישראל ובחזון הנביאים. מכאן ואילך נקשר בכל נימי נפשו לרעיון הציונות הסוציאליסטית, בחר בחיי קיבוץ, ולמען הגשמת הרעיון הוא מטיף ולוחם כ"נאה דורש ונאה מקיים" בכל נפשו ומאודו.
בגמר המלחמה נרתם בהט לפעילות ב"בריחה הסובייטית" ובתנועת "נוחם" באירגון העלייה הבלתי ליגלית ארצה. בשנת תש"ח עלתה משפחת בהט באוניית המעפילים האחרונה "אין דבר" והצטרפה ל"גרעין הבלטי" בכפר בלום שבגליל העליון, ביתם מזה 63 שנים.
תוך זמן קצר השתלב מיכאל בהוראה ובחינוך. תחילה כמדריך קבוצת "נחשונים" – של נוער עולה מצפון אפריקה, ואח"כ כמורה, מחנך ומנהל בבית הספר שבקיבוץ ובבתי הספר "מצודות (יסודי) ו"דנציגר" (תיכון) בקרית שמונה. הוא רכש השכלה אקדמית באוניברסיטת בר-אילן, בחוגי מקרא וחינוך, ואת מירב מירצו ומחשבתו הקדיש לתיגבור לימודי היהדות, ערכיה ומורשתה, ובמיוחד להוראת התנ"ך, ספר החינוך המרכזי, המעשיר את הדעת והנפש כאחת. על כן, לגירסתו, חייבת הוראת התנ"ך לכלול, בנוסף להקניית ידע ועניין, גם יסוד חוויתי-ריגושי, שיעצים את ההזדהות עם ערכיו הנעלים: החברתיים, הלאומיים והאוניברסליים, ויפנים בלבבות רגשות של אהבת האדם, העם והארץ ואת רעיון הבחירה החופשית.
היהדות בעיניו, היא תרבות רחבה וענפה, שהדת, "תורת הכוהנים", היא רק אחד ממרכיביה, וההקצנה שחלה בתחום זה, מאבנת את היהדות, מחד-גיסא, ומרחיקה הימנה רבים, מאידך גיסא.
כדי לקרב רחוקים, פועל בהט להגברת מודעות הציבור ל"תורת הנביאים" שבתנ"ך ולמורשת שמיחוץ להלכה. הוא מנצל את ההתרגשות המשפחתית לקראת הגיעם של הבן והבת לגיל "בר-מצווה" ו"בת-מצווה" כדי ליצור חווית לימוד משותף, מעבר לדרישות בית-הכנסת. במפעל זה רואה בהט "מאבק להחזרת עטרת מורשת ישראל למקומה הנכון והראוי", ולהרגשתו זו "גולת הכותרת וציפור הנפש" של פעילותו החינוכית.
לחברה לחקר המקרא הצטרף בהט עוד בשנותיה הראשונות, והיה מראשיה, לצידו של פרופ' גבריהו. הוא זכה להשתתף בחוגי התנ"ך בבית בן-גוריון ושז"ר, ובימי נשיאותו של עזר ויצמן היה מיוזמי ומארגני החוג המתחדש. חוג זה היה ל"חוג מתגלגל", שהתכנס לסירוגין באזורי הארץ השונים, במטרה להגדיל תורה ולהאדירה, לטובת אוכלוסיות מגוונות.
בשנות ה-90 פעל בהט רבות כדי להחיות את החברה לחקר המקרא ולהשיב לה את מעמדה בשנות ה-50 וה-60. ועל אף שהשעה לא הייתה כשרה לכך, יש לו חלק חשוב בהתעוררות שחלה בציבור הרחב בהתעניינות במורשת היהודית בכלל, ובהגות ב"פרשת השבוע" בפרט.
לכבודה ולזכרה של מורתו הדגולה וידידתו, פרופ' נחמה ליבוביץ, יזם בהט לימוד שבועי של "פרשת השבוע" בכפר-בלום, והיה שותף לכינונו של הרעיון גם במכון "ואן-ליר" בירושלים ובחוגים בת"א ובחיפה. שנים רבות ניהל את החוג בכפר בלום, הרחיבו לגליל העליון כולו ויזם הרצאות בנושא גם לתלמידי כיתות י"א-י"ב. רעיון התודעה היהודית בער בעצמותיו והוא יזם את תוכנית "לילות שימורים" ללימודי יהדות ביישובי אצבע הגליל, דירבן את ייסוד אגודת "שורשים" שהתרחבה במסגרת "מיכללת תל-חי", והתפתחה גם לכינוסים השנתיים של פסטיבל "לא בשמים", המתקיימים כל שנה בראשית חודש יולי ונמשכים שלוש יממות רצופות.
הרעיון המנחה את יוזמותיו הוא "לעולם ילמד אדם" ("לעילא") ורוח זו הממשיכה לפעם בליבו גם בגילו המופלג, מצליח מיכאל האידיאליסט והנמרץ להשרות על סביבותיו.
מאת בלהה הלפרין
מיכאל בהט נולד בי"ח טבת תרע"ו (דצמבר 1915) בעיירה לטבית שעל גבול רוסיה. בשנות נעוריו למד בריגה והדריך בתנועת "השומר הצעיר" – "נצח". בזכות כושר מנהיגותו הגיע לדרגת רכז ליגיון התנועה באזור דבינסק.
בשנות מלחמת העולם השנייה נדדו הוא ורעייתו אסתר, עד סיביר, וכך ניצלו. שם נואש מיכאל מהבולשביזם והגיע להכרה שהמקור הנאמן והאמיתי לרעיונות הסוציאליסטיים מצוי בתורת ישראל ובחזון הנביאים. מכאן ואילך נקשר בכל נימי נפשו לרעיון הציונות הסוציאליסטית, בחר בחיי קיבוץ, ולמען הגשמת הרעיון הוא מטיף ולוחם כ"נאה דורש ונאה מקיים" בכל נפשו ומאודו.
בגמר המלחמה נרתם בהט לפעילות ב"בריחה הסובייטית" ובתנועת "נוחם" באירגון העלייה הבלתי ליגלית ארצה. בשנת תש"ח עלתה משפחת בהט באוניית המעפילים האחרונה "אין דבר" והצטרפה ל"גרעין הבלטי" בכפר בלום שבגליל העליון, ביתם מזה 63 שנים.
תוך זמן קצר השתלב מיכאל בהוראה ובחינוך. תחילה כמדריך קבוצת "נחשונים" – של נוער עולה מצפון אפריקה, ואח"כ כמורה, מחנך ומנהל בבית הספר שבקיבוץ ובבתי הספר "מצודות (יסודי) ו"דנציגר" (תיכון) בקרית שמונה. הוא רכש השכלה אקדמית באוניברסיטת בר-אילן, בחוגי מקרא וחינוך, ואת מירב מירצו ומחשבתו הקדיש לתיגבור לימודי היהדות, ערכיה ומורשתה, ובמיוחד להוראת התנ"ך, ספר החינוך המרכזי, המעשיר את הדעת והנפש כאחת. על כן, לגירסתו, חייבת הוראת התנ"ך לכלול, בנוסף להקניית ידע ועניין, גם יסוד חוויתי-ריגושי, שיעצים את ההזדהות עם ערכיו הנעלים: החברתיים, הלאומיים והאוניברסליים, ויפנים בלבבות רגשות של אהבת האדם, העם והארץ ואת רעיון הבחירה החופשית.
היהדות בעיניו, היא תרבות רחבה וענפה, שהדת, "תורת הכוהנים", היא רק אחד ממרכיביה, וההקצנה שחלה בתחום זה, מאבנת את היהדות, מחד-גיסא, ומרחיקה הימנה רבים, מאידך גיסא.
כדי לקרב רחוקים, פועל בהט להגברת מודעות הציבור ל"תורת הנביאים" שבתנ"ך ולמורשת שמיחוץ להלכה. הוא מנצל את ההתרגשות המשפחתית לקראת הגיעם של הבן והבת לגיל "בר-מצווה" ו"בת-מצווה" כדי ליצור חווית לימוד משותף, מעבר לדרישות בית-הכנסת. במפעל זה רואה בהט "מאבק להחזרת עטרת מורשת ישראל למקומה הנכון והראוי", ולהרגשתו זו "גולת הכותרת וציפור הנפש" של פעילותו החינוכית.
לחברה לחקר המקרא הצטרף בהט עוד בשנותיה הראשונות, והיה מראשיה, לצידו של פרופ' גבריהו. הוא זכה להשתתף בחוגי התנ"ך בבית בן-גוריון ושז"ר, ובימי נשיאותו של עזר ויצמן היה מיוזמי ומארגני החוג המתחדש. חוג זה היה ל"חוג מתגלגל", שהתכנס לסירוגין באזורי הארץ השונים, במטרה להגדיל תורה ולהאדירה, לטובת אוכלוסיות מגוונות.
בשנות ה-90 פעל בהט רבות כדי להחיות את החברה לחקר המקרא ולהשיב לה את מעמדה בשנות ה-50 וה-60. ועל אף שהשעה לא הייתה כשרה לכך, יש לו חלק חשוב בהתעוררות שחלה בציבור הרחב בהתעניינות במורשת היהודית בכלל, ובהגות ב"פרשת השבוע" בפרט.
לכבודה ולזכרה של מורתו הדגולה וידידתו, פרופ' נחמה ליבוביץ, יזם בהט לימוד שבועי של "פרשת השבוע" בכפר-בלום, והיה שותף לכינונו של הרעיון גם במכון "ואן-ליר" בירושלים ובחוגים בת"א ובחיפה. שנים רבות ניהל את החוג בכפר בלום, הרחיבו לגליל העליון כולו ויזם הרצאות בנושא גם לתלמידי כיתות י"א-י"ב. רעיון התודעה היהודית בער בעצמותיו והוא יזם את תוכנית "לילות שימורים" ללימודי יהדות ביישובי אצבע הגליל, דירבן את ייסוד אגודת "שורשים" שהתרחבה במסגרת "מיכללת תל-חי", והתפתחה גם לכינוסים השנתיים של פסטיבל "לא בשמים", המתקיימים כל שנה בראשית חודש יולי ונמשכים שלוש יממות רצופות.
הרעיון המנחה את יוזמותיו הוא "לעולם ילמד אדם" ("לעילא") ורוח זו הממשיכה לפעם בליבו גם בגילו המופלג, מצליח מיכאל האידיאליסט והנמרץ להשרות על סביבותיו.
במאמריו הרבים של בהט הוא מביע את דאגתו למבנה החברה הישראלית, לשבר העמוק הפוקד אותה ולפיחות ביחסים בין אדם לחברו, בדאגה כנה לשלומה של מדינת ישראל ולרמתה המוסרית.
אסופה מתוכם, קובצה בספרו "לעניות דעתי", גם ב"ספר מיכאל – בין הזמן הזה לימים ההם", שהוגש לו כ"מנחת יובל" בהגיעו לגיל צ' (90) ובו מאמרי חוקרים, בעריכת פרופ' אבי שגיא.
בהט גם ערך ספרים ללימוד "הנושא המסכם" במקרא. "הסיפור המקראי", "נבואה ונביאים", "נביאי אמת ונביאי שקר" ו"שרידי המיתוס במקרא".
על פועלו המתמשך בתחומי ההוראה והחינוך, על יוזמותיו, על מסירותו ועל תרומתו לחברה, זכה בהט בתעודות הוקרה ובפרסים רבים. היוקרתיים ביותר הם: פרס החינוך האישי מטעם משרד החינוך התרבות והספורט;
"יקיר הפסטיבל ללימודי היהדות בגליל העליון"; פרס יקיר הגליל; הפרס היוקרתי ע"ש שמואל רוטברג, מטעם האוניברסיטה בירושלים, על מפעל חייו.
יישר כח! כי עוד היד נטוייה.
אסופה מתוכם, קובצה בספרו "לעניות דעתי", גם ב"ספר מיכאל – בין הזמן הזה לימים ההם", שהוגש לו כ"מנחת יובל" בהגיעו לגיל צ' (90) ובו מאמרי חוקרים, בעריכת פרופ' אבי שגיא.
בהט גם ערך ספרים ללימוד "הנושא המסכם" במקרא. "הסיפור המקראי", "נבואה ונביאים", "נביאי אמת ונביאי שקר" ו"שרידי המיתוס במקרא".
על פועלו המתמשך בתחומי ההוראה והחינוך, על יוזמותיו, על מסירותו ועל תרומתו לחברה, זכה בהט בתעודות הוקרה ובפרסים רבים. היוקרתיים ביותר הם: פרס החינוך האישי מטעם משרד החינוך התרבות והספורט;
"יקיר הפסטיבל ללימודי היהדות בגליל העליון"; פרס יקיר הגליל; הפרס היוקרתי ע"ש שמואל רוטברג, מטעם האוניברסיטה בירושלים, על מפעל חייו.
יישר כח! כי עוד היד נטוייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה