דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון
נולד בי"ז תשרי תרמ"ז (1886)
בן-גוריון והתנ"ך
בערב העיון הראשון שנערך בבית בן-גוריון לציון יום הולדתו (י"ז תשרי), כבר לאחר פטירתו, אמר ד"ר בן-יהודה , נשיא החברה לחקר המקרא בת"א, שאילמלא נחתם התנ"ך, ואילו ניתן היה להרחיבו כדי להנציח בו ארועים ואישים שעיצבו את דבר ימי עמנו, ספר חייו ופועלו של דוד בן-גוריון היה נבחר כדי ליצג את תרומת הדורות האחרונים – דורות התחייה והגאולה.
הרעיון הרשימני ביותר. ואכן, דוד בן-גוריון, איש החזון והמעש, קורץ מאותו חומר ממנו קורצו הגיבורים בני האלמוות של התנ"ך, המהווים מופת לאנושות כולה, ואף ניחן בכושר ראייה נבואי של ההתפתחויות ההיסטוריות העולמיות, אותן חזה מראש. ביניהן, ההתקרבות בין ארה"ב וברית המועצות ופתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים ארצה.
בן גוריון למד תנ"ך מאז ילדותו והמשיך להגות בו כל חייו תוך הזדהות עם מסריו ורבים מגיבוריו. אחרי קום המדינה היה ממעצבי חוג התנ"ך שייסד פרופ' גבריהו וארח את החוג בבית ראש הממשלה. כך העלה את כבודו של ספר הספרים ודירבן את חקר המקרא, שפרח והתעצם, לא מעט בזכותו.
על תופעת הנבואה אמר בן-גוריון: "עם חתימת התנ"ך נפסקה הנבואה, אבל לא נסתלקה השכינה. העם הלך בגולה וקול אלוהים הוסיף לצלצל באזניו. וקול אלוהי זה מדבר לאדם בימינו, כאשר דיבר לפני שלושת אלפים שנה. יש סבורים שהקול בא מן השמיים, ויש אומרים שהוא בא מן הלב. חשוב הקול ולא הויכוח על מקום בואו. כל אדם מסוגל לשמוע קול זה לעתים תכופות או רחוקות, בצלילים בהירים או מעומעמים, אם אוזנו נטויה לדבר האמת".
במאמרו "התנ"ך זורח באור עצמו" כותב בן-גוריון ש"התנ"ך הוא היצירה הגדולה ביותר של העם העברי, ובלי ידיעת התנ"ך לא תיתכן ידיעת עצמנו, מקורנו, רוחנו, יעודנו ועתידנו... גדלותו של התנ"ך היא גדולת הרוח של עם ישראל ... והתנ"ך עצמו הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".
מתחת לזכוכית של שולחן עבודתו רשם בן-גוריון חמישה פסוקים מן התנ"ך, כדי שיהיו תמיד לנגד עיניו, כי בהם ראה מסר לעצמו, באופן אישי, ולקיומה של מדינת ישראל.
עיקריהם: אמונה בבורא עולם, בשיבת ציון, ביעודו של עמנו להיות אור לגויים ובחובת אהבת הגר (הזר) ובכיבוד זכויותיו.
1. "כי כה אמר ה' בורא השמים, הוא האלוהים יוצר הארץ ועשה, הוא כוננה" (ישעיהו מ"ה, יח)
2. "ואהבת לרעך כמוך... וכי יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים..." (ויקרא י"ט, יח; לג-לד)
3. אני ה' קראתיך בצדק, ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם, לאור גויים" (יש' מ"ב,ו)
4."נקל מהיותך לי עבד, להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב, ונתתיך לאור גויים, להיות ישועתי עד קצה הארץ" (יש' מ"ט, ו)
5. "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אל שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל', ג-ה)
ועוד חמישה פסוקים, בנושא הפרחת שממות המדבר, כולם מישעיהו, העתיק והציב על כן, כתמונה, על שולחן עבודתו, עדות לאמונתו בתחיית הנגב.
1. "... יששום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" (ישעיהו ל"ה, א)
2. "אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם, כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה" (יש', ל"ה,ו)
3. "... כי נתתי במדבר מים, נהרות בישימון, להשקות עמי בחירי" (יש' מ"ג, כ)
4. "אתן במדבר ארז, שטה, הדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו (יש, מ"א, יט)
5. "כי נחם ה' ציון, נחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה" (יש, נ"א,ג)
בן גוריון חלם על תיקון עולם ברוח נביאי ישראל, והאמין שבתהליך זה גדולים חלקו והשפעתו של העם היהודי לאין ערוך מערכו המספרי. לדעתו, כפי שהוא מביע אותה במאמרו "התנ"ך והעם היהודי", "ההיסטוריה של העם היהודי היא אחת מן המופלאות ביותר, אם לא יחידה במינה, בתולדות העמים...". ו"סוד הפלא הוא ביצירה בת האלמוות של עמנו בימי קדם, ספר התנ"ך המלווה את עמנו בכל גילגוליו ונדודיו זה אלפיים וחמש מאות שנים ... מהתנ"ך שאב העם היהודי אמונתו בשיבת ציון, לאחר שנהרסה עצמאותו ונחרבה ארצו פעמיים".
"בכל נדודיה של הפזורה היהודית במשך מאות בשנים, ליווה אותה ספר הספרים ובו בשורת הגאולה ושיבת ציון, בשורת הפרחת השממה וקיבוץ גלויות ..."
את המאמר: "התנ"ך והעם היהודי" מסיים בן-גוריון במסר אישי אקטואלי ביותר: "מורה הדרך הנאמן והמחנך שנטע בלב עמנו חזון הגאולה הלאומית והכל-אנושית – היה ספר הספרים, ואם נמשיך ללכת לאורו גם העם וגם המנהיגות – נעשה ונצליח".
בן-גוריון האמין בחזון המשיחי של אחרית הימים, ברוח נביאי ישראל, וסבר שהגיעה תקופת ביצועו, כייעוד העליון של תקופתנו, למעננו ולמען האנושות כולה.
לחזון המשיחי יש לדעתו שתי פנים:
* בתחום היהודי: קיבוץ גלויות והיותנו בארצנו לעם סגולה ולאור גויים.
* בתחום האוניברסלי: שלום בין-לאומי ושלטון הצדק והאחווה בין אדם לאדם ובין עם לעם.
(דברים שנשא בקונגרס העולמי השלישי למחקר היהדות בירושלים בשנת תשכ"א).
בעצמאות צבאית, משקית ומוסרית ראה בן-גוריון את החוט המשולש אשר לא ינתק, ואלה הינחוהו גם ביחסו לירושלים ולנגב. "למדינת ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת – ירושלים הנצחית", הוא מכריז מיד עם שוך קרבות מלחמת השחרור, ברוח נבואת זכריה: "ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים (ב', טז). על אף גל המחאות מכל רחבי תבל, ומעביר את הכנסת ואת רוב משרדי הממשלה לירושלים.
בדרום ובנגב ראה בן-גוריון את עריסת אומתנו. לדבריו: "לא מקרה הוא כי התורה ניתנה במדבר וכי משה רבנו נהג עמו במדבר. ככל שיינתק האדם מן החיים המלאכותיים ... כן ישכיל לעמוד על האמת שביצירה ועל יעודו עלי אדמות".
הדרום והנגב הם לדבריו: "אזורי התורפה המסוכנים של המדינה, והם גם תוחלתה הגדולה". "אם המדינה לא תחסל את המדבר, עלול המדבר לחסל את המדינה". אך המדבר הוא גם תוחלתנו הגדולה. "הפרחת השממה בכח המדע והחלוציות היא המבחן העליון של רוח האדם בישראל, בדורנו". (במאמר: "דרומה").
וכנאה מקיים את אשר הוא דורש, עולה בן-גוריון הנגבה (כך מכנה התנ"ך הליכה לנגב), מתיישב בשדה בוקר ומקווה שגם דורנו יפריח את הנגב כפי שהיה בימי קדם, ובמיוחד בימי המלך, הנערץ עליו, עוזיהו, ש"ידע למזג ולאחד מפעלי יישוב, פיתוח והשקייה, עם פעולות צבאיות ומלחמתיות".
כאיש רוח מדגיש בן-גוריון שבעקבות הפריחה המדינית והכלכלית של ימי עוזיהו, צמחה להפליא גם התרבות הרוחנית והמוסרית: "אז קמו נביאי הספר הגדולים הראשונים: עמוס, הושע, ישעיהו ומיכה, אשר הורישו לעם היהודי ולאנושות כולה תורת הצדק, החסד, האחווה, השוויון וחזון הגאולה היהודית והאנושית, באחרית הימים".
את מאמרו "המלוכה והנבואה" מסיים בן-גוריון במילים הבאות: "שני דברים למדתי מהמציאות בארץ ומהתנ"ך, שמאז שעליתי ארצה ראיתי אותו באור אחר לגמרי:
א. "שדברים בלבד, ולו גם היפים ביותר, אם אינם מלווים מעשים המתאימים לדברים, אין להם כל ערך...".
ב. "הגעתי למסקנה שצדק משה רבנו – כי אנו המעט מכל העמים, ולכן עלינו להיות עם סגולה. רק איכותנו המעולה קיימה אותנו. הצלחנו במלחמת ששת הימים באשר הצלחנו להקים צבא-סגולה. ולא נירא רע אם נצליח להקים גם ממשלת סגולה. כי לעם היהודי יש התכונות הדרושות לעם סגולה, אך לשם כך דרושה לנו, יותר מאשר לכל עם אחר בעולם – גם ממשלת סגולה.
כי אנחנו עם קטן ובלתי מובן לעולם. כי הננו שונים מכל העמים, תמיד, בימי קדם וגם בימינו. ונחוצה לנו ממשלת סגולה. בלי ממשלה כזו, שתעורר כבוד ואמון ביהדות ובטובי עמי העולם – לא נעמוד זמן רב.
זהו לדעתי מוסר ההשכל של התנ"ך ושל ההיסטוריה היהודית מימי קדם ועד ימינו אלה".
לאחר פרישתו של דוד בן-גוריון מהחיים הפוליטיים, הוא נבחר לנשיא החברה לחקר המקרא בישראל.
בתקופה זו סייע בן-גוריון לשיכונה של "תערוכת תנ"ך בדפוס ובאמנות", שהוקמה ע"י החברה לחקר המקרא בת"א והיתה ניידת, ב"בית דיזנגוף" הנטוש, כדי שתהיה למוסד של קבע, בשם "בית התנ"ך".
במכתב ההמלצה, שמסר לגור-אריה שדה, כתב בן-גוריון: "כמה טבעית הפיכת בית זה לבית תנ"ך לאנשי ת"א, ולסובבים אותה".
חוזה השכירות של בית התנ"ך ב"בית דיזנגוף", נחתם במעמד בן-גוריון (נשיא החברה), זלמן שז"ר (נשיא הכבוד של החברה), שר האוצר פנחס ספיר, שר החקלאות והממונה על מנהל מקרקעי ישראל, גבעתי וראש עיריית ת"א-יפו יהושע רבינוביץ.
בכ"ו אדר א' תשל"ג (28.3.1973), במכתב הברכה ששלח בן-גוריון לקראת חנוכת "בית דיזנגוף" (המשופץ) כמשכן קבע של "בית התנ"ך", הוא כותב: "הנני מברך את תערוכת התנ"ך בדפוס ובאמנות, עם כניסתה למשכנה החדש בבית דיזנגוף, מקום בו הכרזתי על עצמאות ישראל בה' אייר תש"ח. אני מאחל לכם הצלחה מלאה במשימתכם להרבות ולהגדיל את ידיעת התנ"ך והאהבה לתנ"ך בין קהל מבקריכם מהארץ ומכל ארצות תבל".
רק חמש שנים אחר-כך, לקראת חגיגות שנת השלושים למדינת ישראל, בה' אייר תשל"ח, כשבן-גוריון כבר לא היה בין החיים, ביקש שלמה להט (צ'יץ) מד"ר ברוך בן-יהודה, יו"ר ההנהלה של בית התנ"ך, לוותר על הקומה הראשונה, כדי לקיים בה את מוזיאון "היכל העצמאות". הנהלת בית התנ"ך נענתה לבקשה ברצון והתמקמה בשתי הקומות העליונות של "בית דיזנגוף", בהרגשה שבכך הם מסייעים להנצחת האירוע המכונן של הכרזת המדינה באולם המקורי, ולמימוש שאיפתו הנעלה של בן-גוריון שהתנ"ך יהיה "מורה הדרך הנאמן והמחנך", כדי שמדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל" (מגילת העצמאות). כי רק "אם נמשיך ללכת לאורו של ספר הספרים, גם העם וגם המנהיגות, נעשה ונצליח". (בן-גוריון, התנ"ך והעם היהודי").
כתבה: בלהה הלפרין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה