בן-ציון לוריא

בן-ציון לוריא
2002 – 1905

מאת בלהה הלפרין

בן-ציון לוריא נולד למשפחה ציונית (כפי שמעיד שמו) בביאליסטוק, פולין, בשנת 1905.
למד בגימנסיה "תרבות". ספג ידע רב בתרבות העברית ועמה גם אהבה לארץ ישראל. עם סיום לימודיו, בשנת תרפ"ה (1925), עלה ארצה והתיישב בירושלים. הירבה לטייל בארץ והיה ממקימי "אגודת המשוטטים".
בשנת תרפ"ט (1929), החל ללמוד באוניברסיטה העברית שעל הר הצפים, וקנה תורה מפי גדולי חוקרי הארץ בתחומים הבאים: גיאוגרפיה, היסטוריה, מקרא וארכיאולוגיה.
היה חוקר מדעי רציני, מעמיק ומחדש, ובמאמריו הרבים גם מורד במוסכמות ופונה לאקטואליה.
התרכז באופן מיוחד בתקופת הבית הראשון והשני, אך גם בתולדות ישראל בכלל. כמו כן היה מראשוני משרטטי מפות הארץ וערך את האטלס המקראי שצורף לספר התנ"ך בהוצאת קורן, בירושלים.
לוריא פעל רבות בשדה החינוך במחלקת החינוך של הוועד הלאומי (בתקופת המנדט הבריטי), ועם הקמת המדינה התמנה לראש אגף הפיתוח של מוסדות החינוך.

לוריא היה ממייסדי "החברה לחקר המקרא בישראל", וממייסדי "המרכז העולמי לתנ"ך" ו"אגודת בית התנ"ך העולמי", ומהפעילים ביותר. תקופה מסויימת שימש גם כגזבר החברה.
עם צאתו לגימלאות הוא קיבל על עצמו את עריכת הרבעון "בית מקרא" (החליף את פרופ' שמואל אברמסקי), והתמיד בעריכתו למעלה מעשרים שנה. לוריא הקפיד על רמתו הגבוהה של כתב העת ועל הוצאתו לאור במועד, על אף הקשיים הכספיים.
את מאמריו פירסם תחילה בעיתונות היומית ובביטאונים "טבע הארץ" ו"סיני" (של החברה לחקירות א"י ועתיקותיה), ואח"כ משהוקם "בית מקרא", הרבעון היה לביתו הקבוע.

לוריא ערך את רוב ספרי החברה לחקר המקרא, ביניהם ספרי החוג לחקר המקרא בבית הנשיא. כמו-כן הוא פירסם ספרי מחקר חשובים, פרי עטו, הדנים בתולדות ישראל: קדמות העברים; שאול ובנימין; ספר עובדיה ודברי נביאים על אדום; פרקי ירושלים; בימי שיבת ציון; מינאי עד הורדוס; רומי בירושלים; היהודים בסוריה, ועוד.