ד"ר אברהם וולפנזון
יליד תרצ"ד – 1934
אברהם וולפנזון, יליד מושב בית-חנן נולד בה' ניסן תרצ"ד (21.3.1934) ובגיל עשר עבר עם משפחתו לראשון לציון. שם סיים את ביה"ס העממי וביה"ס התיכון בהצטיינות יתרה, בכל המקצועות.
לימודיו הגבוהים התנהלו באוניברסיטת ת"א (B.A) ובאוניברסיטה העברית בירושלים M.A) ודוקטורט). למד בחוג למדעי המדינה-מורחב, שכלל גם סוציולוגיה, היסטוריה ופילוסופיה.
במהלך הלימודים שימש כמתרגל, ואח"כ גם כמרצה באוניברסיטה העברית.
במשך שלוש עשרה שנים כיהן כראש מחלקת המחקר של השב"כ ועם הקמת רפ"י התפטר כדי לעמוד לימינו של דוד בן-גוריון, הנערץ עליו, ועל אף פער הגילים נרקמה ביניהם ידידות אמת.
ד"ר וולפנזון השתתף בתהליך האיחוד בין מפא"י, רפ"י ואחדות העבודה, והיה, יחד עם משה כרמל וישראל ישעיהו, ממנסחי האמנה שאיפשרה את הקמת מיפלגת העבודה.
בשנת תש"ל (1970) הוזמן ד"ר וולפנזון ע"י פרופסור שבח וייס לעמוד בראש מחלקת ההשכלה הגבוהה בחיפה, ומאז הוא מתגורר בעיר זו.
ד"ר וולפנזון התמנה לראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ובמקביל הרצה גם בטכניון, במסגרת הלימודים ההומניסטיים, בשני חוגים: "מחשבה מדינית כללית ויהודית" ו"מחשבת ישראל ותולדות ישראל", עד פרישתו לגימלאות.
בשנת תשנ"ז (1977) הוזמן ד"ר וולפנזון לנהל את ביה"ס הגבוה לפעילי ההסתדרות ע"ש זלמן ארן, בתל-אביב. המכללה צמחה והתפתחה מאוד תחת ניהולו וקיבלה אישור להעניק לתלמידיה תואר ראשון ושני, בשיתוף עם האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת חיפה.
בשנים אלה הרבה ד"ר וולפנזון, חבר מועצת בית התנ"ך, לסייע לבית התנ"ך ביוזמותיו הברוכות ולהרצות בהתנדבות.
בשנת תשנ"ו (1996) הקים ד"ר וולפנזון, יחד עם אורי אגמי ז"ל את "המכללה לתרבות יהודית" בחיפה.
מאז פטירת אגמי,המנהל האדמיניסטרטיבי הוא נתנאל אליאש וד"ר וולפנזון הוא המנהל הפדגוגי-רעיוני.
בגלל מחלתו צימצם ד"ר וולפנזון את פעילותו, אך הוא ממשיך להעביר את הנושאים: "מקרא כפשוטו" ו"ציונות ופילוסופיה".
ד"ר וולפנזון הוא איש אשכולות, עתיר ידע ומעש בתחומים מגוונים. הוא מרצה מצטיין, "בור סוד שאינו מאבד טיפה", המגלה מעורבות ריגשית בנושאי הרצאותיו ודבריו קולחים "כמעין המתגבר".
מחקריו עוסקים בשטחי מדע המדינה, מקרא והיסטוריה ופירסומיו מצויים בכתבי-עת שונים ובספריו.
שני הנושאים המרכזיים בהם הוא דן: "הגות מדינית בעולם העתיק והמודרני" ו"הרעיון הדמוקרטי והמחשבה הסוציאליסטית".
ד"ר וולפנזון מרבה לבחון את המחשבה המדינית והחברתית בעם ישראל מראשית התהוותה (כשניצני דמוקרטיה מצויים כבר בהנהגת משה) ואת השפעותיה על העולם המודרני כולו ועל התפתחות הדמוקרטיה הציונית והחזון הלאומי והחברתי בארץ, מימי העלייה השנייה ועד ימינו.
כחוקר וכהיסטוריון של מדע המדינה יש חשיבות רבה להזדהותו של ד"ר וולפנזון עם גישת בן-גוריון ש"מורה הדרך הנאמן והמחנך שנטע בלב עמנו חזון הגאולה הלאומית והכל אנושית, הוא ספר הספרים". (התנ"ך והעם היהודי).
זו הזדמנות נאותה לאחל לד"ר וולפנזון החלמה ושיבה מהירה לפעילות מלאה.
כתבה: בלהה הלפרין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה